סערת גיל ההתבגרות של ילדינו, סוחפת גם אותנו, לעיתים, למקום של בלבול וחוסר וודאות. אנו ניצבים בפני תחושות, שאלות ודילמות חדשות. "לאן נעלם הילד שלי?", "איך ליצור תקשורת בונה?", "איך להגיב להתנהגויות חדשות?" הן רק חלק מן השאלות.
התייחסות למשימה המורכבת של הורות למתבגרים מנקודת המבט של אימון, פותחת לפנינו דרך חדשה ולא שגרתית במערכת היחסים שלנו עם עצמנו ועם ילדינו. לא קל להיות הורה מתאמן, זו הזמנה למסע מרתק, אל תוך עצמנו, הערכים והתפיסות שלנו, כשבדרך ממתינים לנו לא מעט גילויים חדשים, ובצידם עבודה קשה של יצירת שינוי.
בשביל מה בעצם אני כאן? מה חשוב לי בהורות?
חיי היום יום מזמנים לנו אין ספור סיבות לוויכוחים וחיכוכים. לימודים, סידור החדר, צורת דיבור והתבטאות, אופן לבוש, שעת חזרה הביתה, זמן מחשב ועוד.. ועוד.. ועוד...
באימון אנו עוצרים לרגע, את השטף הזה ובודקים: מה באמת חשוב לי ביחסים עם הילד שלי? איזה הורה אני רוצה להיות לו? איך אני רואה את עצמי בתוך התפקיד הזה? מנחה ומתווה דרך? מאפשר חופש ועצמאות? יוצר מסגרת עם כללים ברורים? יוצר סביבה בטוחה, שומר ומגן בפני סכנות?
אנו בודקים איך תשקף ההתנהגות שלנו את מה שבאמת חשוב לנו, איך נשים את הדגש במקומות המשמעותיים, אילו התנהגויות חדשות כדאי לנו לסגל לעצמנו? חלק גדול מהנושאים המעסיקים אותנו מקבלים במהלך התהליך הזה פרופורציות חדשות. אנו לומדים להקדיש את הזמן והאנרגיה למה שבאמת חשוב לנו, למזער או להתעלם מהדברים הפחות משמעותיים, שלעיתים קרובות קבלו מקום רק בגלל ששם היה קל או נוח להגיב.
את החזון שלנו בתחום ההורות, אנו פורטים למטרות ויעדים מדידים. בונים תוכנית עבודה שתוביל אותנו להיות ההורים שאנחנו רוצים להיות.
מה החלק שלי? לקחת אחריות על מערכת היחסים!
הנחת היסוד הנה שאנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו, לקחת אחריות על החלק שלנו במערכת היחסים עם המתבגרים. משימה לא קלה, אבל עם רווח עצום שבהחלט מצדיק את העבודה הקשה המתלווה אליה.
אם אנחנו מרגישים ש "אי אפשר לדבר איתו" "הוא לא משתף אותי בשום דבר", נבדוק לעומק את החלק שלנו בחוסר התקשורת, ונוכל להגיע לפריצת דרך. "מה אני עושה, שמונע ממנו לשתף אותי?" האם אני מנדנד מידי? האם יצרתי מצב בו אם יספר את האמת ירגיש שאכזב אותי? האם אני מקשיב באמת או ממהר להטיף ולהשיא עצות? האם יש בבית תרבות של שיתוף? האם אני משתף אותו, באמת, בדברים חשובים ומהותיים לי?
ב "פיצוץ" האחרון, מה הייתי צריך לעשות אחרת? מה תרמתי אני למריבה?
כשהוא לא עושה כלום בבית, איזה מסר אני מעביר שמאפשר זאת?
ברור של השאלות הללו יביא לרוב לשינוי בדרך ההתנהגות שלנו, שינוי שבעקבותיו תשתנה גם מערכת היחסים עם הילדים.
מה באמת מנחה אותי? אילו פרדיגמות יש לי?
ביחסים עם הילדים, כמו גם במצבים רבים אחרים, התגובות שלנו מתבססות על הנחות יסוד
( לא תמיד מודעות) המובילות אותנו.
בדיקה של הנחות היסוד הללו, ולעיתים החלפתן בהנחות יסוד חדשות יוצרת אצלנו תפיסה חדשה של המציאות, תפיסה המביאה שינוי עמוק ומשמעותי בחיינו בכלל ובתפקודנו כהורים בפרט.
אנו שואלים: מה הן הפרדיגמות שלי בנושאים שונים, איך הן באות לידי ביטוי במסרים שאני מעביר לילדי, והאם אני שלם עם המסר הזה, או שנכון לי להחליף את הפרדיגמה הזו?
כשמדברים אלי "לא יפה", מה זה אומר לי על עצמי? מה זה גורם לי להרגיש?
כשהילד שלי לא הצליח במבחן, האם אני מרגיש כשלון בעצמי? האם אני מוטרד ממה יחשבו?
מה הקשר בעיני בין לימודים והצלחה? מהי המשמעות של הצלחה בעיני? האם אני מרגיש "שהצלחתי" בחיים?
כשהמצב החברתי שלו לא מספק בעיני, מה זה אומר לי על עצמי? איך אני רואה את המצב החברתי שלי? האם אני מרוצה ממנו? האם הייתי מרוצה ממנו כמתבגר?
איזה חלק מהתגובות שלי נובע מפחד? איזה מצורך בשליטה? מה חושבת הסביבה שלי על תפקידי ההורה? איזו השפעה יש לסביבה הזו עלי?
חינוך באמצעות דוגמא אישית
הורה מתאמן הנו הורה הלוקח אחריות על החלק שלו במערכת היחסים, הורה המשדר שיש לו שליטה, השפעה ואחריות לגבי המתרחש בחייו, הורה הלומד על עצמו מידי יום דברים חדשים, המוכן לצאת לדרך הנכונה בעיניו ולקבל על עצמו מחויבות למען השגת מטרותיו.
הורה מתאמן המשתף את ילדו בתהליכים שהוא עובר, ההופך את "שפת האימון" לחלק מהשפה המדוברת בבית, משמש דוגמא אישית. במוקדם או במאוחר, תחלחל התפיסה והשפה הזו גם למתבגרים שלנו, והרווח, כמובן של כולם.
התייחסות למשימה המורכבת של הורות למתבגרים מנקודת המבט של אימון, פותחת לפנינו דרך חדשה ולא שגרתית במערכת היחסים שלנו עם עצמנו ועם ילדינו. לא קל להיות הורה מתאמן, זו הזמנה למסע מרתק, אל תוך עצמנו, הערכים והתפיסות שלנו, כשבדרך ממתינים לנו לא מעט גילויים חדשים, ובצידם עבודה קשה של יצירת שינוי.
בשביל מה בעצם אני כאן? מה חשוב לי בהורות?
חיי היום יום מזמנים לנו אין ספור סיבות לוויכוחים וחיכוכים. לימודים, סידור החדר, צורת דיבור והתבטאות, אופן לבוש, שעת חזרה הביתה, זמן מחשב ועוד.. ועוד.. ועוד...
באימון אנו עוצרים לרגע, את השטף הזה ובודקים: מה באמת חשוב לי ביחסים עם הילד שלי? איזה הורה אני רוצה להיות לו? איך אני רואה את עצמי בתוך התפקיד הזה? מנחה ומתווה דרך? מאפשר חופש ועצמאות? יוצר מסגרת עם כללים ברורים? יוצר סביבה בטוחה, שומר ומגן בפני סכנות?
אנו בודקים איך תשקף ההתנהגות שלנו את מה שבאמת חשוב לנו, איך נשים את הדגש במקומות המשמעותיים, אילו התנהגויות חדשות כדאי לנו לסגל לעצמנו? חלק גדול מהנושאים המעסיקים אותנו מקבלים במהלך התהליך הזה פרופורציות חדשות. אנו לומדים להקדיש את הזמן והאנרגיה למה שבאמת חשוב לנו, למזער או להתעלם מהדברים הפחות משמעותיים, שלעיתים קרובות קבלו מקום רק בגלל ששם היה קל או נוח להגיב.
את החזון שלנו בתחום ההורות, אנו פורטים למטרות ויעדים מדידים. בונים תוכנית עבודה שתוביל אותנו להיות ההורים שאנחנו רוצים להיות.
מה החלק שלי? לקחת אחריות על מערכת היחסים!
הנחת היסוד הנה שאנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו, לקחת אחריות על החלק שלנו במערכת היחסים עם המתבגרים. משימה לא קלה, אבל עם רווח עצום שבהחלט מצדיק את העבודה הקשה המתלווה אליה.
אם אנחנו מרגישים ש "אי אפשר לדבר איתו" "הוא לא משתף אותי בשום דבר", נבדוק לעומק את החלק שלנו בחוסר התקשורת, ונוכל להגיע לפריצת דרך. "מה אני עושה, שמונע ממנו לשתף אותי?" האם אני מנדנד מידי? האם יצרתי מצב בו אם יספר את האמת ירגיש שאכזב אותי? האם אני מקשיב באמת או ממהר להטיף ולהשיא עצות? האם יש בבית תרבות של שיתוף? האם אני משתף אותו, באמת, בדברים חשובים ומהותיים לי?
ב "פיצוץ" האחרון, מה הייתי צריך לעשות אחרת? מה תרמתי אני למריבה?
כשהוא לא עושה כלום בבית, איזה מסר אני מעביר שמאפשר זאת?
ברור של השאלות הללו יביא לרוב לשינוי בדרך ההתנהגות שלנו, שינוי שבעקבותיו תשתנה גם מערכת היחסים עם הילדים.
מה באמת מנחה אותי? אילו פרדיגמות יש לי?
ביחסים עם הילדים, כמו גם במצבים רבים אחרים, התגובות שלנו מתבססות על הנחות יסוד
( לא תמיד מודעות) המובילות אותנו.
בדיקה של הנחות היסוד הללו, ולעיתים החלפתן בהנחות יסוד חדשות יוצרת אצלנו תפיסה חדשה של המציאות, תפיסה המביאה שינוי עמוק ומשמעותי בחיינו בכלל ובתפקודנו כהורים בפרט.
אנו שואלים: מה הן הפרדיגמות שלי בנושאים שונים, איך הן באות לידי ביטוי במסרים שאני מעביר לילדי, והאם אני שלם עם המסר הזה, או שנכון לי להחליף את הפרדיגמה הזו?
כשמדברים אלי "לא יפה", מה זה אומר לי על עצמי? מה זה גורם לי להרגיש?
כשהילד שלי לא הצליח במבחן, האם אני מרגיש כשלון בעצמי? האם אני מוטרד ממה יחשבו?
מה הקשר בעיני בין לימודים והצלחה? מהי המשמעות של הצלחה בעיני? האם אני מרגיש "שהצלחתי" בחיים?
כשהמצב החברתי שלו לא מספק בעיני, מה זה אומר לי על עצמי? איך אני רואה את המצב החברתי שלי? האם אני מרוצה ממנו? האם הייתי מרוצה ממנו כמתבגר?
איזה חלק מהתגובות שלי נובע מפחד? איזה מצורך בשליטה? מה חושבת הסביבה שלי על תפקידי ההורה? איזו השפעה יש לסביבה הזו עלי?
חינוך באמצעות דוגמא אישית
הורה מתאמן הנו הורה הלוקח אחריות על החלק שלו במערכת היחסים, הורה המשדר שיש לו שליטה, השפעה ואחריות לגבי המתרחש בחייו, הורה הלומד על עצמו מידי יום דברים חדשים, המוכן לצאת לדרך הנכונה בעיניו ולקבל על עצמו מחויבות למען השגת מטרותיו.
הורה מתאמן המשתף את ילדו בתהליכים שהוא עובר, ההופך את "שפת האימון" לחלק מהשפה המדוברת בבית, משמש דוגמא אישית. במוקדם או במאוחר, תחלחל התפיסה והשפה הזו גם למתבגרים שלנו, והרווח, כמובן של כולם.
